כנראה ששמעתם את המונחים ADD ו-ADHD משמשים לסירוגין, לפעמים אפילו באותה שיחה. בלבול זה הגיוני מכיוון שהשפה סביב תסמינים הקשורים לתשומת לב השתנתה לאורך זמן, ודיבור יומיומי לא לגמרי התאקלם למונחים קליניים. מה שרבים עדיין מכנים ADD מובן עכשיו כחלק מאבחנה רחבה יותר.
מאמר זה מבהיר מה אנשים בדרך כלל מתכוונים כשאומרים "תסמיני ADD" כיום, איך זה משתלב עם הבנות ADHD מודרניות, וכיצד תהליך אבחנה מתבצע באמת בחיים האמיתיים. הוא גם עוסק כיצד ADHD יכול להופיע בצורה שונה בין גילאים ומגדרים, כך שהדיון לא יוקטן לסטריאוטיפים לגבי מי הוא "היפראקטיבי מספיק" כדי להתאים.
למה "ADD" עדיין מופיע בשפה יומיומית
למרות שאנשי מקצוע רפואיים משתמשים במונח ADHD, רבים עדיין משתמשים ב-ADD מתוך הרגל והיכרות. במשך שנים, ADD היה התווית שאנשים ראו בניירות בית הספר, בספרים ישנים ובהסברים מוקדמים על קשיי קשב. מבוגרים מסוימים גם ממשיכים להשתמש בו מכיוון שהוא מרגיש כמו תיאור טוב יותר של חוויותיהם האישיות, במיוחד אם אינם מתחברים לתמונה חוץ-פנית עם אנרגיה גבוהה שבדרך כלל מקושרת ל-ADHD.
סיבה נוספת לכך שהמונח נשאר בשימוש היא שסימפטומים של חוסר קשב יכולים להיות פחות גלויים לאחרים. כאשר מישהו מתמודד עם הסחת דעת, שכחה, ניהול זמן ועייפות נפשית, הם עלולים לא להיראות "היפראקטיביים" מבחוץ. זה יכול להוביל אנשים להשתמש ב-ADD כשם קיצור, למרות שהשפה הקלינית כבר התקדמה.
הנה מבט על איך המונחים השתנו:
1980: המונח הפרעת קשב וריכוז (ADD) הוצג ב-DSM III, עם תת-סוגים של ADD עם וללא היפראקטיביות.
1987: השם משתנה להפרעת קשב וריכוז (ADHD) ב-DSM III R, איחוד רשימת הסימפטומים.
1994: ה-DSM IV מציג שלוש הצגות נבדלות של ADHD: חוסר קשב, היפראקטיביות אימפולסיבית ומשולבת.
היום: בעוד ששלוש המצגות עדיין מוכרות, המונח ADD נחשב כהולך ונפוג במסגרות קליניות, גם אם הוא נשאר שכיח בשפה היומיומית.
למרות השינויים הללו, המונח הישן עדיין מופיע כי השפה היא דביקה. אנשים נוטים להשתמש במילים שלמדו לראשונה, במיוחד כאשר המילים האלה מרגישות מובנות חברתית. הנקודה המרכזית היא ששפה יומיומית ושפה קלינית אינן תמיד זהות, ואדם יכול לת
Emotiv היא מובילה בתחום נוירוטכנולוגיה שמסייעת לקדם את מחקר הנוירו-מדע דרך כלים נגישים ל-EEG ולנתוני מוח.
אמוטיב





